Vayedaber

Baba Kama

Daf 12b

הִנִּיחַ חָבִית בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא הָרִאשׁוֹן לִיטּוֹל שֶׁלּוֹ אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן נַעֲשֶׂה בוֹר. אֶלָּא יִטּוֹל אֶת הַמַּקֵּל וִישַׁבְּרֶנָּהּ אוֹ יַעֲבוֹר עָלֶיהָ וְאִם נִשְׁבְּרָה נִשְׁבְּרָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁעָלָה בַּחֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַשּׁוֹר וּשְׁמָטוֹ מִתַּחְתָּיו 12b אִם עַד שֶׁלֹּא̇ עָלָה שְׁמָטוֹ וְנָפַל וָמֵת פָּטוּר. וְאִם דָּחֵהוּ וְנָפַל וָמֵת חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתִישְׁמַע מִינָּהּ. רָאָה אַמַּת הַמַּיִם שׁוֹטֶפֶת וּבָאָה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ הַמַּיִם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ רַשַּׁאי לְפַנּוֹתֶם לְמָקוֹם אַחֵר. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ אֵין רַשַּׁאי לְפַנּוֹתֶם לְמָקוֹם אַחֵר. אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא עַד דְּלָא יֵיתֵי אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא שָׁרֵי מֵימַר. פְּלָן עֲבִיד עֲבִידָתִי פְּלָן עֲבִיד עֲבִידָתִי. מִן דְּיֵיתֵי אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא אָסוּר. הָדֵן אַכְסְּנַיי פָּרֹכֹא עַד דְּלָא יֵיתוֹן רוֹמַאי שָׁרֵי (מיחשדוניה) [מְשַׁחְדִּינֵיהּ]. מִן דְּיֵיתוֹן רוֹמַאי אֲסִיר.

Traduction

Quelqu’un a laissé dans la rue un tonneau, un autre individu vient poser son tonneau auprès du premier (qui le soutient), puis comme le premier retire son bien, le second tonneau roule à la suite et se brise; quelle sera la règle? Il va sans dire que l’on ne saurait obliger le premier à déplacer le tonneau du voisin, sous peine d’encourir la responsabilité du dégât futur, à l’instar de celui qui creuse un fossé; mais peut-il prendre un bâton pour briser ce tonneau, ou l’enjamber, sans souci du dommage possible? On résout la question par cet enseignement: Si un bœuf monte sur un autre pour le tuer, et le propriétaire du bœuf assailli vient le dégager, à la suite de quoi le premier tombe et meurt, ce même propriétaire reste acquitté s’il a dégagé sa bête avant que l’autre ait achevé de monter; mais s’il a poussé l’assaillant à ce moment, il est responsable (selon le principe qu’il est interdit de léser autrui pour sauver son bien, et de même, pour les 2 tonneaux accotés). Il en résulte la preuve, dit R. Yossé, qu’au moment de l’imminence du dégât il n’est pas permis de léser autrui pour sauver son bien, mais il est permis de se préserver pour l’avenir. Ainsi, lorsqu’on voit arriver un cours d’eau qui déborde et menace son propre champ, aussi longtemps que l’eau n’a pas pénétré, il est permis de la détourner (se prémunir, au risque de nuire à autrui); dès que l’eau a pénétré, il n’est plus permis de la détourner. Quant au percepteur, Crusagoro'', tant qu’il n’est pas arrivé, on peut arguer: ''Un tel exerce la même profession que moi, et un tel aussi''; dès que le percepteur est venu, on ne peut plus faire valoir cet argument (70)''Les contributions étaient imposées par corporations, dont chaque membre payait une part, plus ou moins forte, selon le (Nb des compagnons; ceux-ci étaient donc intéressés à dénoncer ceux qui auraient voulu échapper au fisc. V. J. Lévy, s. 5., d'après Sachs, à ce mot. On retrouve des mots semblables en (Nedarim 3, 3). Déjà Lonzano (éd. Buber, dans le recueil Hassif, 2, 326) disait bien que ce sont des mots grecs, idée développée dans le Marikh du même auteur, que M. Buber cite en note. Cf. casuistique de Simon b. Cemah Duran, 3, 46.''. De même à l’égard des maîtres de camps, xenoparogo''; avant l’arrivée des soldats romains, les préposés peuvent être soupçonnés de malversation (71)Dans la distribution des charges de recevoir les tropes, le préposé pouvait favoriser tel ou tel.; dès l’arrivée de ces troupes, le soupçon n’est plus admissible.

Pnei Moshe non traduit

הניח חבית ברשות הרבים. זו בעיא אחריתא היא ולענין מציל את שלו בשל חבירו מיבעיא ליה:

ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה. ואם יטול הראשון חבית שלו תתגלגל חבית של חבירו ותשבר ומה דינו:

אם יטלינה וכו'. כלומר ליטול חבית חבירו מכאן ולתננה לכאן ודאי לא מיבעי לן שהרי אם נטלה והניחה במקום אחר נעשה תקלת בור ע''י אלא הא מיבעי' לן אם יטול את המקל וכו' אם יש לו רשות לשברה וכלומר אי דמי להא דאמרי' לעיל ואם יש לו רשות ליקח החבית שלו משם ואם נשבר' מחמת כן חבית חבירו נשברה:

שור שעלה בחבירו. ברייתא אחריתא היא דלעיל מיירי שכבר עלה על חבירו להרגו ובדין אם עביד איניש דינא לנפשיה תליא אבל הכא לא עלה ממש הוא. שהרי עלה בחבירו קתני ולא על חבירו וכלומר שעולה והולך בחבירו כדי להרגו ושמט זה שורו מתחתיו ונפל ומת:

אם עד שלא עלה. קודם שעלה עליו ממש שמטו לשורו שלא יעלה עליו זה ומחמת כן נפל הראשון ומת פטור דזה לא נקרא מציל את שלו בשל חבירו דשמא לא יעלה עליו עוד:

ואם דחהו. לאחר שעלה עליו דחפהו ודחהו ומחמת כן נפל ומת חייב:

דהרי מציל את שלו בממון חבירו הוא והשתא נפשטה הבעיא גם בדין חבית דאם הוא בענין שהוא מציל את שלו מכח ששובר חבית של חבירו חייב. אמר ר' יוסי ותישמע ממנה. ש''מ מהאי ברייתא דיש חילוק במציל את שלו בשל חבירו בין אם כבר בא ההיזק על שלו ורוצה להבריח ההפסד ממנו במה שגורם הפסד לחבירו דאז הוא חייב אבל אם עדיין לא הגיע ההיזק אליו ומציל עצמו בשל חבירו כדי שלא יגיע לו הפסד להבא פטור כדילפי' מגופא דברייתא ולמדין אנו להני דיני דלקמן:

ראה וכו' לתוך שדהו. מתקרבת ובאה ומתירא שלא תשטוף שדהו:

רשאי לפנותן למקום אחר. ואפי' יבאו וישטפו לתוך שדה חבירו גרמא בעלמא הוא ולא מיקרי מציל עצמו בכך:

משנכנסו. והתחילו להיות שוטפין מציל עצמו בשל חבירו הוא:

אהן כריסו ארגירא. ענין חשיבות ושולטנות הוא ופקיד הממונה לגבות מס המלך. כריסו הוא מלשון כסא וחשיבות עד די כורסוון רמיו. ודוגמתו תמצא בהאי ש''ס בפ''ג דנדרים הלכה ג' כורוסתי ביה חשיבותו אני רוצה:

ארגירא. השורש מלשון ארגוונא טבא כלומר איש חשיב ומפואר בבגדי ארגמן חשובים ויקרים. ושמעתי כאן מאנשי אמת הבאין מאיי הים אשר עודם שם משתמשין בלשון הזה ולשון יונית הוא ואומרי' על איש חשוב או על התינוק דרך חיבה כרוסו ארגירא כרוסו בלשונם דבר מוזהב ארגירא משובץ ומפואר באבנים טובות ומרגליות:

עד דלא ייתי. קודם שיבא אצלו זה השר הממונה לגבות ומתפחד שלא יגבה הרבה ממנו מותר לומר לו פלן עביד עבידתי זה הפלוני ופלוני הוא עושה מלאכות ומשתכר בסחורות הרבה ואף על פי שמחמת זה יפטור אותו מלגבות ממנו ולאונסו:

מן דייתי. אבל לאחר סבא אצלו לאנסו ורוצה להציל עצמו במה שמראה על אחרים אסור ובס' המעריך ראיתי פי' כריסו ארגירא לשון יוני הוא זהב וכסף והוא פקיד מן המלך על כל הצורפים וקודם שיבא לעיר מותר לומר לו פלוני צורף כמוני אבל משבא והוא רוצה לעשות מלאכת המלך אסור לומר כן לפי שהוא כמלשין ומוסר:

ואכסניי פירכא. פי' שם הפקיד המלך לחלק אנשי הצבא לבתים כך וכך בבית זה וכך וכך בבית זה קודם שיבאו החיילות מותר לתת לו שוחד שלא יטיל עליו אבל משבאו אסור לעשות כן לפי שמזיק לאחרים פרכא בלשון ערבא מחלק וכעין זה מצאתי בחידושי הרמב''ן ז''ל בפ''ק דב''ב ופי' כריסו ארגירא כוס של כסף מוזהב והכוונה כעין שפירשתי ואכסניי פרכא פירש חיל המלך היושבים באהלים פרכא מלשון פרוכא עכ''ד. ולפי הענין הכל הולך למקום א'. הדין אכסניי פרכא. מלשון ארחי פרחי בכתובות וכן פרכא הוא מלשון פרכין פרכין ברשות הרבים מעט כאן וכלומר שהן אינם קבועים במקום אחד אלא זמן מעט כאן ומעט במקום אחר ומשמטין עצמן מלפרוע המס עם אנשי העיר:

עד דלא ייתון רומאי. קודם שיבאו אצלו הנכרים לגבות המס ממנו:

שרי מיחשדוניה. מותר לו לשחדן כדי שלא יבאו לגבות ממנו ואף על פי שמתוך כך יתרבה המס על אנשי העיר:

מן דייתון רומאי. אצלו ולגבות ממנו אסור לו לפטור עצמו בשוחד וצריך לסייע לאנשי העיר:

הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בְּזוֹ וְנֶחְבַּט בְּזוֹ. מִי חַייָב בְּנִזְקוֹ. הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵּׁינִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁדָּחַף לַחֲבֵירוֹ וְנָפַל לַבּוֹר. בַּעַל הַשּׁוֹר חַייָב וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בְּמוּעָד זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וּבְתָם בַּעַל הַשּׁוֹר נוֹתֵן שְׁנֵי חֲלָקִים וּבַעַל הַבּוֹר רְבִיעַ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בַּעַל הַשּׁוֹר נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וּבַעַל הַבּוֹר נוֹתֵן רְבִיעַ. (הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בְּזוֹ וְנֶחְבַּט בְּזוֹ. מִי חַייָב בְּנִזְקוֹ. הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵּׁנִי.)

Traduction

Si quelqu’un pose une pierre sur la voie publique, puis un autre individu place une autre pierre à côté, enfin un tiers arrive se heurtant à la première pierre est blessé par contrecoup de la seconde pierre, lequel des deux individus est responsable du dommage? Est-ce le premier, ou le second? On peut résoudre cette question à l’aide de l’enseignement suivant: Si un bœuf pousse un autre bœuf, lequel tombe dans un fossé, le propriétaire du premier bœuf doit payer le dommage, et le propriétaire du fossé n’est responsable de rien (72)Le mal provient de celui qui a poussé.; selon R. Nathan au contraire, le dommage est de source commune, et par suite si c’est un bœuf muad (entraînant la pénalité du paiement complet), chacun des deux propriétaires y contribuera pour moitié; mais si le bœuf est tam (auquel cas la pénalité n’est que de la moitié de la valeur), le propriétaire du fossé paiera deux parts (1/2), et le propriétaire du 1er bœuf paiera 1/4 (ou la moitié de son dû). R. Hanina dit qu’il faut rectifier le version de ce texte: le maître du fossé doit payer les 3/4 du dommage (pour avoir laisser d’abord le fossé découvert), et le propriétaire du premier bœuf (fautif ensuite) reste responsable de 1/4

Pnei Moshe non traduit

ונתקל בזו. ומחמת כן נחבט בזו:

מי חייב בנזקו. שהרי יש כאן ספק אם הראשון עשה כל ההיזק שאם לא נתקל באבנו לא היה נחבט באחר או דילמא השני שנחבט בה דמן הראשון לא הוזק אלא שנתקל:

נישמעינה מן הדא. ברייתא דפלוגתא דר' נתן ורבנן היא:

ובעל הבור פטור. דאי לאו השור לא היה נופל לבור:

במועד זה נותן מחצה וכו'. דסבירא ליה דכיון דההיזק יצא מבין שניהם חייבין שניהם והילכך במועד דכל א' מהן היה משלם נזק שלם אם היה הוא עושה ההיזק השתא דמבין שניהם הוזק זה משלם מחצה וזה מחצה:

ובתם. דאין על בעל השור כ''א חצי נזק אם היה הוא המזיק לבדו השתא דשניהם הזיקו בעל הבור נותן ב' חלקי' שהוא המחצה שלו ובעל השור נותן רביע שהוא המחצה שלו והרביע יפסיד:

כיני מתניתא. לא כמו שאתה שונה אלא כך שנינו בתוספת' בעל הבור נותן ג' חלקים משום דא''ל אני מצאתי השור שלי בבורך ועליך הי' מוטל הכל ומה דאית לי לאישתלומי מהאי רביע נזק משתלמנא ואידך ג' חלקים תשלם לי הכל:

הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָאת הָרוּחַ וְהִפְרִיחָתָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ. מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּנִזְקוֹ.

Traduction

– Si quelqu’un a posé dans le rue une pierre que le vent chasse et fait entrer dans le domaine privé de ce même homme, où un autre individu s’est heurté et blessé contre elle, le propriétaire est-il responsable de ce dommage? (Reste-t-il coupable en raison du dépôt initial, ou non en raison de la place finale de la pierre)?

Pnei Moshe non traduit

הניח אבנו וכו'. מיותר הוא בספרי הדפוס ואגב שיטפא הניח אבנו דלקמן היא:

והפריחתה לרה''י. דאלו הפריחתה בר''ה למקום אחר לא מיבעיא לן דעדיין כמו שהתקלה במקומה היא והמניח חייב והכא בהפריחתו לרשות בעל האבן מיירי הילכך קא מיבעיא ליה מי אמרי' כיון דהרוח החזירתה לרשותו אינו חייב בנזקו דהא לא הפקיר רשותו א''ד כיון דס''ס בא ההיזק מכח התקלה שהניח' בר''ה בור בר''ה הוא וחייב:

Baba Kama

Daf 13a

משנה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמִתְכַּוֵּן חַייָב בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן פָּטוּר.

Traduction

Si une cruche contenant de l’eau se brise dans la rue, et un passant glisse dans l’eau, ou se heurte contre les morceaux de la cruche, celui qui l’a apportée doit payer le dommage. R. Juda dit: Il doit payer s’il a eu l’intention d’employer les morceaux; si non, il est acquitté.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נשברה כדו בר''ה. לא הניחה אלא שהוא נתקל ונשברה והוחלק וכו':

חייב. דסבר נתקל פושע הוא והלכך חייב:

ר' יהודה אומר במתכוין חייב. דקסבר ר' יהודה נתקל לאו פושע הוא אלא אנוס הוא ואם נתכון לזכות במים ובחרסיה אחר שנשברה כדו הוא דחייב בהזיקן דה''ל בורו שהזיק אבל אינו מתכוין לזכות בהן פטור הואיל ומעיקרא אנוס הוא והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא:

הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ 13a וְהִיתִּיזָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ. מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּנִזְקוֹ.

Traduction

De même, si quelqu’un a posé la pierre au dehors, puis un passant la heurte et la renvoie ainsi dans le domaine privé, où un tiers est blessé à ton tour, le premier déposant est-il coupable de ce fait ou non? (Question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

והתיזה לרשות היחיד. את''ל בקמיית' חיובי מחייב דכיון דהרוח הפריחתה אכתי בור ברשות הרבים מיקריא הכא מאי מי אמרינן כיון דאדם הוא שהחזירתה לרשותו ואיהו ודאי מיפטר שהרי נתקל בה ומחמת כן התיזה אלא דקמא נמי מיפטר דהוי כמו שפסקה תקלתו ומכח אחר הוא שבא ההיזק א''ד אכתי מכח התקלה שהניחה ברשות הרבים הוא ולא איפשיטא:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשָּׂאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן וּצְלוּחִיתוֹ בְיָדוֹ. בֵּין שֶׁנִּתְקַל בָּאֶבֶן וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע בֵּין שֶׁנֶּחְבַּט בָּאֶבֶן וְנִתְקַל בַּקַּרְקַע חַייָב עַל נִיזְקֵי אָדָם וּפָטוּר עַל נִיזְקֵי צְלוּחִיתוֹ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנִּיזָּקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים. וְאִם בְּדֶרֶךְ הַטָּחָה הִטִּיחַ אֲפִילוּ עַל נִיזְקֵי צְלוּחִית חַייָב.

Traduction

– R. Yohanan dit: Si quelqu’un dépose dans la rue une pierre et une charge, puis un passant muni d’une bouteille s’y heurte et la brise, soit qu’après avoir heurté la pierre l’homme se blesse à terre, soit qu’après s’être blessé à la pierre, il heurte la terre, le déposant est responsable du dommage survenu à l’homme (à l’instar de l’auteur d’un fossé), non du bris de la bouteille. Il résulte de l’avis de R. Yohanan que l’équivalent d’un fossé au point de vue des dommages ne suscite pas de responsabilité des objets; mais si en passant on a heurté la bouteille contre la pierre (placée en achoppement), il faudra la payer.

Pnei Moshe non traduit

וצלוחיתו בידו. ונשברה:

בין שנתקל וכו'. דעל כל פנים מכח שהניחם ברשות הרבים הוא בא:

חייב על נזקי האדם. דאדם לא אימעוט בבור אלא ממיתה אבל אם הוזק חייב:

מילתיה דרבי יוחנן אמרה. שמע מינה מדר' יוחנן דסבירא ליה אפילו בור של נזקין פטור על נזקי כלים ופליג אהאי מ''ד לקמן פ' הפרה הלכה ז' דאמר דלא אימעוט כלים אלא מבור של מיתה ולא מבור של נזקין:

ואם בדרך הטחה. זה שהצלוחות בידו הטיחה בדרך העברתו ונשברה בזה לא הוה כבור דאלו בור בתר דנייח הוא וכאן חייב על נזקי כלים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source